אחרי יומיים ששהיינו לנו בעיר בירה פנום פן, אכלנו טוב, יצאנו, נהנו ממים חמים, ממיטה נעימה (ללא יתושים),ובגדול מהדברים שלעיר יש להציע.
יערה ואני התפצלנו מהזוג האוסטרלי והמשכנו בדרכנו לעיירת חוף סיאנוקוויל, דבר אחד לא לקחנו בחשבון...
זו העונה הגשומה.
את הלילה הראשון העברנו במרכז העיר, כי אחרי שוטטות של כשעתיים בחיפוש של מקום לעשות כביסה,שהשעתיים האלו התווספו ליום שלם של חיפוש בפנום פן, חיפוש שלקה בכישלון מוחץ, מי חשב שלעשות כביסה זה דבר כה מסובך. אבל מתסבר שגם כן לעובדה שזו העונה הגשומה יש השפעה, בהתחשב בעובדה שכאן תולים את הכביסה בחוץ :)... אין מייבשים, אין שמש , אין כביסה ! (וגם חג).
אז נחזור למעללינו...
אחרי שאתמול ישנו בעיר, (הצלחנו לעשות כביסה בערך), אז היום בבוקר נסענו לחוף מבודד שיערה מכירה,
ושוב, לא לקחנו בחשבון שזו העונה הגשומה. בהתעלם מפרט שולי זה, נכנסו לנו לטוקטוק והתחלנו את מסענו לים.
המסע לקח כחצי שעה נסיעה בטוקטוק בדרך שלא הייתה מביישת אף ג'פ טוב, בבוץ ובורות שהיו החלק המרכזי
בשביל, יותר נכון להגיד שהיה בורות ואולי קצת שביל, אבל לבסוף הגענו.
אכן מקום מבודד, ועוד יותר בגלל העובדה שאנחנו לא ממש בעונה.
אני בהחלט יכולה להגיד שמקום עשה רושם כבעל פוטנציאל, אבל לצערי לא ממש היה נראה כאילו לנו תיהיה ההזדמנות להנות מהפוטנציאל הזה, אבל בכל זאת הגענו עד לפה, אז חיפשנו מקום לישון, וכשהבנו שזה לא באמת מה שאנחנו רוצות, התיישבנו לנו לנוח במקום קטן ליד הים, לשתות שייק נחמד, ושוקו (נוראי), נהנו מהגלים הסוערים, ומהגשם השוטף, ומכשזה הפסיק, תפסנו לנו עוד טוקטוק וחזרנו לעיר.
נכון שהחופשה והיציאה מהכפר לא בדיוק הסתכמה בלשבת על החוף לקורא ספר ולנוח, אבל מחר יש לנו עוד יום כאן. אנחנו נשארות לחגוג את ראש השנה במסעדה ישראלית פה.
והיום יצא לי לפנק את עצמי בסטייק פילה בכלל לא רע, (איזה כייף לאכול פילה ב-6.5$... אני מסתובבת פה
עם 10$ בעירמה של אחדות ומרגישה מליונרית, תענוג).
ביום חמישי בבוקר נתחיל את דרכינו בחזרה לכפר, והאמת שאני יכולה להגיד שאני קצת מתגעגעת לחזור לשם,
זה קצת התחיל להרגיש כמו בית, וכל הבלאגן הזה של העירים קצת הכניס אותי ללחצים ורצון לחזור למקום
הקטן, פשוט ובטוח שיצרתי לי שם.
ובנימה קצת יותר ריגשתי.
ביומים האחרונים עברו לי שתי מחשבות / הרגשות בתוכי.
האחת, שלמרות שאני נורא שמחה שבאתי, ואני באמת נורא נהנית, יש בי גם חלק שמצטער על העובדה
שזה יצא בדיוק בתקופת החגים, ושלמרות שכל מי שמכיר אותי טוען שאני כל הזמן מחפשת דרכים לברוח,
אז הפעם לא הייתי לי כוונה לברוח (לא במובן שמייחסים לי), וקצת הייתי רוצה להיות בארץ לשבת לארוחה
משפחתית....
ההרגשה השנייה שעברה בי, והאמת שזה כבר יותר מלפני יומיים, זה שאני מרגישה שאני קצת
שונה במהות שלי משאר האנשים שבדר"כ באים להתנדב בפרוייקט הזה.
אני לא יכולה בדיוק להסביר איך או מה, אבל משיחות עם יערה, והתיאורים שלה את החבר'ה שהתנדבו
פה לפני, זה מרגיש לי לפעמים כאילו אני איזה פרינססה שהחליטה לנסות לטעום משהו אחר,
משהו בסגנון פריס הילטון (בלי להגזים :) ) ב"חיים הפשוטים" (the simple life).
סתם איזה אנקדוטה שהחלטתי לשתף, אולי למישהו יהיו הארות / הערות בנושא :).
אההה..... הנה עובדה ממש מגניבה שגיליתי היום, שעכשיו אני רק צריכה לנסות
לראות איך אני עושה איתה משהן.
בתחילת אוקטובר יש ביקור של הממונים על הפרוייקט שמגיעים מניו יורק, והסתבר לי
שזאת שהיא האחראית הראשית, ובעצם בעלת הארגון (או משהו כזה), היא חברה של...
לא פחות ולא יותר... אנג'ילנה ג'ולי !
עכשיו אני רק צריכה ממש ממש להתחבב עליה ושהיא תזרוק לאנג'לינה שאם היא צריכה
בייביסיטר או משהו כזה, אז שהיא מכירה בחורה מקסימה מישראיל שמוכנה לבוא לעבוד :).
אסיים בברכת שנה טובה לכולם, שתיהיה לנו שנה נפלאה רצופת חוויות וריגושים (מהסוג הטוב),
אוהבת מרחוק ושולחת המון חיבוקים ונשיקות (בתקווה שלא יגנבו אותו במכס בקמבודיה)..
שנה טובה...
אוהבת קרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה