חזרנו הביתה.
אחרי כ-5 ימים מחוץ לכפר, אין ספק שכייף לחזור.
נכון שצריך להתרגל שוב לכמה דברים מחדש, אבל אני בהחלט שמחה לחזור לשקט, השלווה והפשטות שיש פה.
זה די מצחיק, כי איך שנכנסנו לכפר (בהליכה), וראיתי את המקומיים מסביב, חיכיתי כבר שאחד מהם יציע לי נסיעה בטוקטוק או ינסה למכור לי משהו :) לשמחתי זה לא קרה.
בכפר חיכה לי החדר הנחמד שלי, קצת עם ריח מעופש אבל גם ככה הפנמתי שכנראה שעד שאני אחזור ארצה, להריח ניחוחות אני לא אריח, בשלב מסויים גם מתרגילים שלהיות ג'יפה או בעברית קצת יותר יפה, מלוכלכים מעט, זה בסדר, מקובל ואפילו סביר... אז כן נכון שה- OCD קצת קשה לו פה, אבל אני מפצה אותו בחדר מאוד מסודר ובארון בגדים שעומדים כמו חיילים (ככה יערה מכנה את כל החפצים שלי - "חיילים שעומדים למסדר").
אחד הדברים הבאמת נחמדים, זה שאנחנו סוף סוף קצת מתחילות להיכנס לקצב עבודה.
עכשיו כשעברנו את החגים הקמבודים ונשארו רק החגים הישראלים (שכנראה לא יקבלו התייחסות רבה מידי), אז התחלנו קצת לשבת לתכנן לו"ז עבודה ולארגן פרוייקטים.
אחד הפרוייקטים שאנחנו עכשיו עובדות על להרים, זה קורס "ניהול כספים" לקבוצת ילדים פה בכפר. הבנו שלעבוד עם המבוגרים זה בעייתי, מכיוון שאלו כבר מקובעים בראש ולשנות אצלם את כל התפיסה יכול להיות קצת בעייתי, בעוד שהילדים הם דור ההמשך ובעצם העתיד של הכפר, ואיתם אנחנו מקווים לנסות לעשות את השינוי. ללמד אותם לחסוך, להתפתח, לדעת שיש גם מעבר לחיי הכפר, ושבניהול כללי נכון אפשר להגיע רחוק (תראו אותי לדוגמא :) .
השילוב של יערה ושלי הוא מאוד מעניין ופורה. היא בחורה מפוזרת, לא מתוכננת, שחושבת לרוחב. ואני מצד שני בחורה מאורגנת (עד כדי אובססיביות קלה), מתוכננת, שיודעת לחשוב לרוחב אבל בעיקר חושבת לעומק.
מכאן שהשילוב ביננו מניב לא מעט פירות (גם קצת וויכוחים, אבל הם תמיד נגמרים בהתעלפות מצחוק). סה"כ אנחנו צוות טוב.
באופק גם מחכה לנו פרוייקט התיירות, אנחנו מנסות לבנות פה פרוייקט של תיירות תרבותית וחוויתית. עוד ניסיון לספק לאנשי הכפר הכנסה נוספת.
אם יש משהו שחוזר ועולה בי פה, כנראה גם כתוצאה משאלות של רבים ממכרי שסיפרתי להם שאני נוסעת להתנדב בקמבודיה. זו ההרגשה האמיבווילנתית של למה להתנדב בקמבודיה, למה הילדים בקמבודיה ראויים לעזרה שלי יותר מהילדים בארץ.
התשובה הראשונה והכנה היא, שזה הרבה יותר אקזוטי ומרגש להתנדב בחו"ל, ובטח במקום כמו קמבודיה.
אבל כשאני יורדת לעומק ההרגשה, אני יודעת שחלק בי (כיום אחרי שאני כבר פה מתנדבת) היה כן רוצה למצוא את המקום, הזמן וחוסר הצביעות ללכת ולהתנדב בארץ.
אז זו נקודה קטנה למחשבה וגם סוג של תשובה לכל אלה ששאלו אותי.
טוב, אז עכשיו כשגם הצלחתי קצת להסביר מה עוד אני עושה פה מעבר ללנסות לסדר שורות
בשדות :), אני אחזור לענייני ואאחל בשנית, שתיהיה לכולם שנה נפלאה, מרגשת, חוויתית, מלאת אהבה וכמובן גם שקטה.
אוהבת, עדיין מקמבודיה הרחוקה..
קרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה