יום שישי, 7 באוקטובר 2011

6.10.11 מה קשיים הם חייו של עובד האדמה, מה יפים הם חיי

הבלוג של היום נחלק לשניים, לחלק הקשה ( שגם הוא די נפלא) ולחלק היפה.

בהתחשב בעובדה שהיום הגיעו לנו המבקרים מניו יורק, הדבר הישיר שזה אומר, זה המון עבודת הכנה.

3 ימים רצופים וארוכים של של קימה ב- 6:30 בבוקר, עבודה ממושכת ומעייפת בשדות, ארוחת צהריים, עוד עבודה

בשדות, מקלחת, ארוחת ערב ועבודה על המחשב.

נכון שסיימתי כל יום מוטשת, אבל מצד שני כל כך מסופקת.

בגלל שמצב השדות לא היה ממש מוכן לביקור, או בעברית קצת יותר נכונה, השדות לא היו במצב טוב לקראת הביקור,

זה אומר שעובדים לא משנה מה !

גשם, שמש, עייפות, פציעות, הכל תופס, וכאן בקמבודיה הנפלאה, למזג האויר יש פיצולי אישיות קשה ביותר.

אבל בשורה התחתונה, עבודה פיזית מאומצת, בגשם זלעפות, כשגוף עטוף זיעה, והמצ'אטה ביד עפה לכל

הכיוונים וחותכת עשבים.... הרגשה מדהימה.

אחרי שלושת יצי העבודה, אתמול הגעתי לשיא. הגוף שלי צעק די !, אבל התזמון שלו לא יכל להיות יותר

מושלם, כי היום קוצרים את פירות העבודה הקשה.

ועכשיו לחלק היפה.

היום בבוקר סוף כל סוף הגיעו המבקרים, שמעבר לבנות מארה"ב, איתם גם הגיעו המנהל של הפרוייקט פה,

גלעד, וסאוונה, שהיא המנכל"ית של הארגון.

זה התחיל בזה במצאתי את עצמי "מתמודדת, איתם לבד, כי יערה הייתה חייבת לסוע לפנום פן, אבל כתוצאה

מהיעדרותו של יערה, נזכרתי שסה"כ אני בן אדם די חברותי, אז התחברתיתי :).

הסיור בגדול כלל כל מיני הסברים על הפרוייקט וסיור בשדות, משם המשיך לארוחת צהריים מפנקת ביותר,

ואח"כ המשיך לשיא (לפחות מבחינתי).... טיסה במסוק לכפר השני שמהווה חלק נוסף בפרוייקט.

רק מילה אחת יכולה לתאר את ההרגשה של הטיסה במסוק.... ואוו !

אז חוץ מזה שזה נטע בי עוד חלום לרשימה, להיות טייסת מסוקים, אז גם החוויה של לראות

את כל הנוף מלעלה, הייתה מדהימה, כל כך יפה, כל כך ירוק, מושלם.

אני כהרגלי יודעת עם מי להתחבר, אז מלבד ההתחברות לסאוונה, שדרך אגב התחילה כי היא ניגשה אלי

ואמרה לי שאני דומה לאנג'לינה ג'ולי, מבטיחה שלא המצאתי !!! (ובמקרה הזה זה גם בא מבן אדם שראה

אותו במציאות אז יש לזה עוד יותר תוקף :), אז גם מצאתי את דרכי להתחבר עם טייס המסוק.

ההתחברות הזאת זיכתה אותי בטיסה נוספת במסוק כשהתלוותי אליו לתדלק את המסוק ובו

בזמן גם לקבל ממנו הדגמה על ביצועיו של המסוק. גם חווית התדלוק הייתה חוויה בפני עצמה,

שנחתנו בפעתי הכפר רק כדי למצוא עצמו מגלגלים חבית של דלק למרחק של 100 מטר בבוץ טובעני,

ולאחר מכן שואבים דלק במשאבה ידניתי, כי אתמול הוציאו את האוטמטית .... זו קמבודיה בשבילכם :),

אבל שוב.... מדהים.. טייסה במסוק הייתה שווה כל רגע של גלגול החבית.

אחד הדברים שכן אני מרגישה כתוצאה מהביקור, שלהיות פה פחות משלושה חודשים, או במקרה שלי

קצת למעלה מחודש, זה מעט וקצר. יש פה עוד כל כך הרבה מה לעשות, וקצב ההתקדמות פה כל כך איטי,

שיש לי תחושה או נקרא לזה ,"חשש" שאני עוד אמצא את עצמי בדרך חזרה לפה.

היום אני ישנה בכפר השכן, שכמו שכבר ציינתי גם הוא חלק מהפרוייקט, אבל שונה במהותו מהכפר

שלי :). למרות שאני מאוד אוהבת את הכפר שבו אני חייה, הכפר פה נמצא ממש בתוך יערות הגשם,

מגורי העובדים שוכנים על גדות הנהר, וקשה מאוד להתעלם מכמה שטבע פה מהפנט ומרגיע, כמה יפה

הנוף וכמה נעימים רחשי המים.

כמובן שעם כל הפסטורליות, זה עדיין קמבודיה, ומשום מקום מופיע טרקטור מוביל עגלה ענקית עמושה בעובדים,

חוצה את הנהר, ונדמה שכל רגע הוא עלול להתהפך.

אז בינתיים פה אני נהנת לי משינוי הנוף, מחברה נחמדה ומעניינת, וכרגיל מאוכל מצויין.

עוד לא לגמרי ברור איפה אני אשן, כי עוד לברור אם יש לי מקום, אבל יש פה ספה נחמדה שאולי

תיהיה לי למיטה הערב. (ובגלל שאני מקלידה את זה יום אחרי, אני יכולה לגלות את ההמשך,

ולעדכן שמצאתי לעצמי אחלה חדר, אבל כתוצאה מזה אחד העובדים ישן על הספה, לא שזה הפריע

לו כי הוא נרדם אחרי חצי דקה, אבל בכל מקרה, אני לא ישנתי על הפסה אתמול).

חלק נוסף ולא קשור, זה שלפני יומיים, כששכבתי במיטה בדרכי להירדם, הבנתי שבלי לשים לב

חלו בי כל מיני שינויים חיוביים, או לפחות ככה אני מרגישה.

למדתי לשחרר יותר, לא להיות כל כך בלחץ, לקחת דברים בקלות, להסתגל, להתמודד יותר טוב עם

דברים שפעם היו מטרידים אותי והיום לא כל כך.

כמו לקום בבוקר ולא לדעת מה אני הולכת לעשות או מה אני עושה. לראות תרנגול בדרך לשחיטה ועדיין

להיות מסוגלת לאכול ארוחת בוקר. לקבל את זה שבקמבודיה לבן שמור רק לאורז, לא לבגדים ולא לשיניים

של המקומיים. שנקי זה רק עניין חזותי ואם זה נראה נקי, לפחות קצת נקי, אז זה נקי.

כאן אסיים, מחודשת כוחות ועדיין נהנת מכל רגע.

שתיהיה לכולם גמר חתימה טובה וצום קל,

אוהבת ומתגעגעת...

קרן.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה