אחרי ייאוש נוראי של יומיים ללא שינה, החלטתי להיעזר בגורמים חיצונים כדי לגנוב כמה שעות שינה.
חשבתי על לנסות יין, אבל היין המקומי מזכיר יותר רעל עכברים מאשר יין, ושלא תבינו לא נכון, זה לא שלא שתיתי אותו,
בהחלט שתיתי אותו, אבל נראה לי שלישון הוא לא יישלח אותי אבל הוא בהחלט חיזק לי את המערכת החיסונית והרג כל
חיידק בגוף שלי.
אז אחרי שהיין ירד מהפרק, עברתי לשיטה המערבית יותר, כדור קטן וצהוב ששינה לי את החיים.
מעבר לזה שנרדמתי עוד לפני שהספקתי להבין שנשכבתי במיטה, להתעורר בבוקר אחרי 10 שעות שינה,
כשהגוף רגוע ומאותחל מחדש, זו תמונה אחרת לגמרי.
זה התחיל בחיוך מבסוט שמבטא "סוף סוף ישנתי" ואחרי החיוך גדל קצת יותר, כשבאופטימיות גמורה חשבתי
שיש שמש בחוץ והגשם נפסק. התבדתי ברגע שיצאתי החוצה.
נכון שבאותו רגע לא ירד גשם, אבל שהשמיים בישרו שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה, ואכן זה קרה.
את מרבית היום העברתי בעבודה על המחשב, מסתבר שאת תרומתי העיקרית לכפר כרגע, אני עושה
בתחום העיצוב, כשאני מוצאת את עצמי מעצבת להם פוסטרים וברושורים לפרוייקט התיירות, אבל כולי
תקווה שבשלב מסויים כשירגע קצת הגשם, אני אמצא את עצמי עובדת שוב בשדות.. ידיים של פועל זה
בהחלט דבר שווה לחזור איתו לארץ, ולו רק בשביל להוכיח שבאמת עבדתי בקמבודיה...
האמת שבעניין ההתנדבות, כמו שכבר ציינתי בעבר, אני בעיקר עוזרת להעלות רעיונות שבתקווה גם נבצע,
אבל כמו שיערה אמרה וניסתה להסביר לי: "הכל פה לוקח המון זמן, בשביל להכין עוגה, צריך לסוע לפנום פן (4 שעות נסיעה)
רק בשביל להביא קמח".
אז כן, הרעיונות שלי נהדרים, אבל בין רעיון לביצוע, אם בארץ יש פער גדול, אז פה אין פער, יש תהום !
אבל בכל זאת שומרים פה על אופטימיות, מריצים רעיונות ומקווים שאולי אחד מתוך 10 יצליח.
היום בצהריים הגיעו לביקור זוג אוסטרליים שהתנדבו פה לפני שלושה חודשים. הם היו פה שלושה חודשים בכפר נסעו לטייל
במזרח ועכשיו חזרו לביקור. הם נראו מאושרים ביותר לחזור לפה, והאמת שזה גם נחמד שיש עוד לדבר איתם ולנסות לשמור
על האנגלית שלי שלא תהפוך לאנגלית קמרית. כי אם יש משהו רע שיכול לקרות לי פה זה שהאנגלית שלי מתדרדרת מיום ליום.
אני מוצאת את עצמי מדברת ולאט לאט מוותרת על מילות קישור, על הפרדה בין זכר ונקבה. מה שכן, התילאנדים בדרך הביתה
בטוח יבינו אותי.
סה"כ אחרי הנקודת שבירה של אתמול, היום הכל הרבה יותר טוב, כמו שחשבתי, שינה טובה מסדרת הכל.
ועכשיו לרגע פסטורלי :
גשם שוטף, רוח קרירה, גג פח רועש, ואני, עומדת מתחת לגג בג'נס קצר, מגפי גומי עד גובה הברך,
ומצחצחת שיניים עם בקבוק מים מנרליים....
כמובן שזה אח"כ לווה ב"מעמסה" שלפני השינה כמובן שצריך ללכת לשירותים, בטח כשכל הזמן שומעים מים זורמים.
בשלב הזה כבר מצאתי את עצמי בפיג'מה עטופה במעיל גשם כחול גדול, פנס ראש, מגפי הגומי ומטרייה מהמהמת בצבע טורקיז..
אבל כל זה שווה את השינה השלווה על שלפוחית ריקה.
לילה טוב וחלומות מתוקים,
מקמבודיה הגשומה...
קרן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה